פסק-דין בתיק עמל"ע 28235-02-12

1.    לפני שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בבד"א 94/11 וכן בבד"א 100/11 שניתן ביום 7.2.12, בגדרו נדחה ערעורו של עו"ד אברהם עזריאלנט (להלן: " עו"ד עזריאלנט" או " המערער") על ההרשעה ועל גזר הדין, וקיבל חלקית את ערעור ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב (להלן: " ועדת האתיקה" או "המשיבה") לעניין גזר הדין, כמפורט להלן.

הרקע לערעורים

2.         הקובלנה כנגד המערער עניינה בפרסום מודעות בעיתונות הכתובה, וכן פרסום על גבי נייר מכתבים של חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל (להלן: " החברה").

עו"ד אברהם עזריאלנט, הינו שותף בחברה, פרסם בשם החברה פרסומים בעיתונות הכתובה, ובאמצעות נייר מכתבים, שהינם לטענת הלשכה בגדר פרסומת אסורה המפרה את כללי לשכת עורכי הדין (פרסומות) התשס"א-2001 (להלן: " כללי הפרסומות"). ועדת האתיקה ייחסה לו ביצוע עבירות של עשיית פרסומת אסורה עפ"י כלל 3 לכללי הפרסומת ועבירה על סעיפים 55, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 (" החוק").

כן יוחסו לו עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין, עפ"י סעיפים 53 ו-61(1) לחוק ועבירות של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 61(3) לחוק, לאחר שכתב הקובלנה תוקן.

בית הדין המשמעתי המחוזי דן בשתי שאלות: האחת, האם פרסומיה של חברת עורכי דין כפופים לכללי הפרסומת המתווים את הפרסומת  המותרת לעורכי דין, ואם התשובה לכך חיובית, הניתן לייחס לעורך דין שהינו בעל מניות ודירקטור בחברת עורכי הדין את מעשה הפרסום האסור שנעשה, ככל שיוכח שנעשה, ע"י החברה שבבעלותו ?

השניה, האם ננקטה נגד הנאשם אכיפה סלקטיבית בכל הנוגע להעמדתו לדין בגין הפרסומים של החברה ?

הסדרת הפרסומת

3.         בתי הדין המשמעתיים שדנו בקובלנה, התייחסו לטיעוני הצדדים ולמתווה הנורמטיבי של כללי הפרסומת ולנושא הקורלציה בין פעולת עורך דין כשלעצמה או כאורגן של חברה.

סעיף 55 לחוק דן בהסדרת פרסומת של עורכי דין, וקובע כדלקמן:

"(א) עורך דין לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו אלא בהתאם לכללים שתתקין המועצה הארצית באישור שר המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

(ב) בכללים כאמור ייקבעו סוגים, צורות ודרכים של פרסומת המותרים לעורכי דין, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו או משום פגיעה בכבוד המקצוע. כן ייקבעו באותם כללים מקרים וצורות שבהם רשאי או חייב עורך דין לציין את שמו ומקצועו".

הסעיף מדבר אפוא על " עורך דין" בהבדל מ" חברת עורכי דין", ומכאן על פני  הדברים שהינו מסדיר את הפרסומת של עורכי דין בשר ודם ולא של חברת עורכי דין שהינה כידוע אישיות משפטית נפרדת ועצמאית מאורגניה בעלי המניות והדירקטורים שלה.

הצעת חוק שפורסמה ב-15 באוקטובר 1974, עסקה בהסדרת האפשרות לעורכי דין לפעול באמצעות חברה, וכללה בין היתר, סעיף שהתייחס לפעולות החברה:

"59ד'. עשתה חברת עורכי דין דבר אשר אילו עשה אותו  עורך דין היו רואים אותו כעבירת משמעת, יראו בכך עבירת משמעת של כל אחד מחבריה אם לא הוכיח אחד מאלה:

(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו ותפקידו לא חייבו לדעת על המעשה;

(2) הוא נקט על האמצעים הסבירים כדי למנוע ביצוע העבירה".

סעיף זה לא נכלל בנוסח תיקון החוק המאושר, ומכאן מבקש עו"ד עזריאלנט ללמוד על אומד דעתו של המחוקק לפיו לא ניתן לבוא חשבון עם חברי החברה כאשר החברה מבצעת פעולה המהווה עבירת משמעת, אילו היתה מבוצעת ע"י עורך דין בשר ודם.

לשיטתו, אי הכללת סעיף זה בנוסח התיקון לחוק שאושר, מעיד כי המחוקק קבע כי יש שוני בין כללי האתיקה החלים על עורך דין בשר ודם, לבין אלו החלים על חברת עורכי דין.